והציונים - מה יהיה איתם???...... חלק א

שלום לכולם,
כידוע לכם , כל תלמיד מתחיל מבין מהר מאוד עד כמה חשוב הציון. אנו נבדקים ונבחנים על מה שלמדנו ולא חשוב כרגע באיזו דרך. בסופו של כל תהליך לימודי ישנו הציון ו/ או גם התעודה , אשר מוכיחה כי אכן התלמיד עמד בצלחה בדרישות ,ולא בכדי.

כניסתה של הטכנולוגיה לעולמנו ולעולם החינוכי גוררת לא מעט תובנות ושינויי תפיסה לגבי הערך המוסף שלה, שימושיה השונים והפיכתו המיידית של הלומד ללומד עצמאי ומצליח, כזה שיודע מה הוא רוצה, חדור מוטיבציה וגם טכנולוג מומחה היודע להגיע למקורות מידע ולהוציא עיקר מטפל, לשתף אחרים בהבנותיו , להיות "חיית- חיברות"- אחד שחולק את המידע עם חבריו לספסל הלימודים ובכלל דמות  השואפת קדימה ומצליחה ללא כל מכשול.

המורה הופך מאחד המעביר ידע בשיעורים משמימים ל"חיה טכנולוגית" הנמצאת מאחורי הקלעים , ההופך ממנחה למונחה וממורה למכוון ובעיקר - תומך בתלמידיו ומאיר פנים לכל מי שיודע יותר ממנו בכל הקשור לטכנולוגיה , הן הרי הוא "מהגר דיגיטלי" ואילו תלמידיו נולדו לתוך העולם החדש.
ועכשיו שהכל כל כך ברור,זמין ומאתגר, נשאלת השאלה כיצד ניתן לבדוק ,לבחון וגם להעריך את אותו לומד  טכנולוגי אשר  היה בשיעור גאוגרפיה - ויחד עם חבריו "דיבר " בצאט עם תלמיד מאורוגאווי , שבדיוק עכשיו סיים להכין דגם של הר געש לפי מקורות מידע אינטרניים ואף שיתף את חבריו ביצירת מסמך משותף" בגוגל דוקס".

האם המבחנים אשר היו תקפים בעשור האחרון הינם תקפים  גם היום? איך בוחנים? מה בוחנים? אולי נבחן כישורים חברתיים? אולי נבחן כישורי חיפוש באינטרנט? אולי נבחן העברת ידע לחברים בעולם אותם לא ראינו פנים אל פנים מעולם אך אותם "אישרנו" בפייסבוק?

פתאום מה שנראה כל כך ברור וידוע הופך להיות יותר מאתגר ויותר מורכב.
האם באמת כל התלמידים יודעים מה גורם להתפרצות הר געש? האם כולם הבינו מה כתוב באותו אתר שיתופי? האם יוכלו לענות על שאלות מסדר גבוה? ומה עם שאלות מסדר נמוך?

מה שאני מנסה לומר לכם זה  שהמציאות אליה אנו נקלעים והשינויים שעוברת מערכת החינוך אינם מבטיחים יותר הצלחה או יותר עיניין או יותר ידע. הם גם אינם מתאימים לכולם . יהיה  מסוכן מאוד להתייחס לכל אלה כאל "ראה וקדש"
אני מאמינה ,שגם המהפכה הטכנולוגית , שנמצאת כעת בשיאה ועדיין לא חילחלה לכל מערכות החינוך, שלא לדבר על המורים בשטח ,שהם מצויינים בתחומם וצריכים פתאום לדעת עוד נדבח שלם של טכנולוגיה עכשווית,תרגע ותתמתן ותהפוך להיות כלי נוסף, שימושי ויעיל בתוך כל המכלול.

והציונים- מה יהיה איתם? זו נקודה למחשבה...

לפניכם סרטון קצר המסביר מה אפשר לעשות בשימוש נכון בטכנולוגיה. ואתם יודעים מה אומרים על "סרטון שווה אלף מילים"...

"רפורמות בחינוך- פופוליסטיות זולה או חשיבה מערכתית אמיתית?

שלום לכולם,
במערכת החינוך בישראל  וגם במדינות העולם הנאורות היו מתמיד מתחים  וניסיונות
שינוי בכל הקשור למערכת החינוך , אופיה והצהרות הממשלות השונות בדבר אותה "חשיבות עליונה " שכולם  מאוד מייחסים לנושא. נשאלת השאלה האם באמת כל אחת מהממשלות השונות מעריכה נכונה ויודעת מהו ערכו של חינוך טוב, מערכת ערכים אמיתית ויכולת של מערכת אחת הקושרת תלמידים ומורים בקשר אחד ורציף להוביל שינויים ,אשר אינם  שזורים בד בבד עם  מערכות אחרות במדינה  ואינם באים לידי ביטוי גם במערכות אחרות בו זמנית.

בקורס "סוגיות במדיניות החינוך"  אותו אנו לומדים במכללה התבקשנו לקרא מאמר  העוסק בנושא של "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה"-  אתו כתב מרצה הקורס שלנו-פרופ' עמי וולנסקי.

המאמר דן בנושא הסטנדרטיזציה של מערכת החינוך במדינות שונות ובודק האם אכן אכיפתה של סטנדרטיזציה הייתה הפתרון לכל תחלואי החברה ועזרה בשיפור הישגיהם של התלמידים.

בשנות ה-80 ו ה-90 מערכת החינוך אימצה מדיניות של סטנדרטים.- מה שהוביל אותה לשימוש במבחנים המבוססים על מדיניות זו ואשר תפקידם לבדוק האם אכן כל התלמידים עומדים ברף החינוכי אשר הוצב.מדיניות זו הייתה מאוד קשוחה ולא לקחה בחשבון מה רוצים תלמידים ומורים,כיצד אפשר לשלב ולקדם יצירתיות ובעצם נצמדה לשיטות ארגוניות ישנות ולא התאימה את עצמה לחידושים החברתיים ולקדמה. איכות בחינוך פורשה בדרך של סטנדרטיזציה והייתה מאוד שרירותית.אחד הדברים החשובים ביותר היה הסטנדרטיזציה של תוכנית הלימודים ובשטח החלו להתפתח  שני סוגי הערכה: האחת בודקת ידע והשנייה בודקת מסוגלות .כך הפכו הבחינות לחלק הקושר את מערכת הלימודים להצלחתה של החברה.בסטנדרטיזציה נכללו  שלושה מקצועות ליבה ושישה מקצועות יסודכאשר כולם היו צריכים להיות מקושרים למטרות וברי מדידה והשגה.בשנת 1989 גובש בארה"ב מסמך  המסמן את המשימות אותן יש להשיג עד שנת 2000 ובו פירוט של דברים כמו- "90% מהתלמידים יסיימו תיכון , כל בית ספר אמריקאי יהיה נקי מסמים ואלימות, תלמידי ד' ח' ויוד יפגינו שליטה טובה במקצועות היסוד  וכל אחד מהבוגרים יהיה אוריין ובעל כלים להתמודד עם הכלכלה העולמית."

 ישראל מקימה "כוח משימה לאומי" בשנת 2003 בו היא מתווה את קביעת הסטנדרטים במקצועות השונים – ושוב סטנדרטים הופכים לעדיפות עליונה.

לאחר קריאת מאמר מעניין זה, גיליתי שיש לי מספר הסתייגויות  והתחבטויות לגבי אופייה האמיתי של רפורמה , מה היא צריכה להשיג ומה הם הכלים בהם היא משתמשת, להלן תובנותי:

סטנדרטים ומסגרת הם דבר שנכון ליצור אותו והמתווה שלהם חשוב.יחד עם זאת, צריך לשמור על "ראש –פתוח" ולהבין שלא כל מה שמתאים למדינה ולתרבות אחת יכול בהכרח להתאים למדינה אחרת.חינוך ובוודאי חינוך לערכים הוא אינו קל למיתוג ולהערכה מספרית. תהליכים חינוכיים רבים המתחילים במערכת החינוך מבשילים שנים רבות לאחר שהתלמיד עזב את מערכת החינוך הקונבנציונלית.הפיכת הסטנדרטיזציה הפכה את המורים לכלי לניגוח ולמעין "כלבוייניק" אשר אחראי על כל תוצרי החינוך וכשלונותיו. אף מערכת לא השכילה עד היום לחלק את החינוך ואת שנות בית הספר לכלים יישומים ונראה כי רוב הזמן עסוקים בלשנות את השינוי.חינוך אינו אופנה משתנה , אך הוא פתוח וצריך לקחת בחשבון צרכים שונים  רצונות שונים והתאמות של תוכניות הלימודים לקדמה.כל זאת יש לעשות יחד עם מתווה ברור והצבת גבולות של מה כן ומה לא. צרכי החברה הם משתנים ויש להפוך את מערכת החינוך ליותר גמישה ולשנות יעדים לפי הצרכים המשתנים. מערכת החינוך צריכה לאפשר לתלמידה יותר אפשרויות בחירה ויותר גיוון ,תוך שימת דגש על חיברות, כבוד הדדי ופתיחות.אם רוצים אכן לגלות כי לחינוך יש כוח יש להפעיל את התלמידים ולהפוך אותם לחלק פעיל ולוקח חלק בחברה אשר מחוץ לכותלי בית הספר.יש לאפשר לנוער להתנדב במסגרות שונות , להקים צוותים של "נוער עוזר לנוער" ולאפשר יותר אפשרויות בחירה בתוכנית הלימודים. אני מאמינה שדיאלוג כזה יהיה מועיל יותר ויאפשר סביבת לימודים מיטבית.

מי במרכז???

שלום לכולם,

היום במסגרת השיעור של פרופסור וולנסקי-" סוגיות במדיניות החינוך בישראל" התבקשנו לקרא מאמר העוסק ברפורמות  במערכת החינוך ולחוות את דעתינו בנושא. שמו של המאמר הוא "שוב ושוב חוזרת הרפורמה " של לארי קיובאן  ,אשר דן בנושא הרפורמות  מראשית המאה  ה- 19. כותב המאמר מסביר שבמשך שנים רבות עברה מערכת החינוך טלטלות רבות, מה שגרם לשלוש גישות בסיסיות ועיקריות

-א. המורה במרכז.

ב-התלמיד במרכז.

ג- תוכנית הלימודים ותכניה במרכז.

לפני 150 שנה ,לאחר מלחמת האזרחים  הושם   דגש על "הילד במרכז "ותכנים לימודיים הרלוונטיים לעולמו. אנשי החינוך הפרוגרסיביים נאבקו על מנת להפוך את התלמיד למוקד העניין והכול נסב סביבו..החל מ 1970 ואילך שאפו אנשי חינוך פרוגרסיביים למעורבות פעילה של תלמידים, ללמידה פעילה שלהם  וליחסים בלתי פורמאליים בין מורה לתלמיד ולחיבור ההוראה אל העולם שבחוץ, שיטות הוראה חדשניות כמו קבוצות קטנות ,פרויקטים פעילים ושילוב טכנולוגיות חדשות היוו את ציון הדרך האולטימטיבי על מנת להתמקד בתלמיד

הנהגת ליבת תכנים או מקצועות משותפים אשר  תאפיין את לימודי כול התלמידים –הופכת בימינו למאסט.יחד עם זאת אנשי הזרם הפרוגרסיבי מתנגדים בנחרצות וטוענים כי יש לתת לתלמידים חשיפה למגוון נושאים ותכנים ועל התלמידים למצוא את המתאים והמעניין בעיניהם.חטיבות הביניים והחטיבות העליונות הם דוגמה לכך.

שינויים ורפורמות במערכת החינוך תמיד היו ותמיד יהיו. כל עוד קיימים תלמידים ומערכת על "היודעת" מה טוב ומה נכון ,לכאורה, יהיו קיימים רפורמות  המשתנות חדשות לבקרים.

האדם הוא יצור חושב, מנסה, מתנסה ומשנה. ככזה ,יש מין תפישה שאומרת,שחדש הוא טוב יותר ונכון יותר ומה שקשור לעבר הוא מן הסתם פחות רלוונטי.עצם קיומם של רפורמות ותפיסות חינוכיות שונות השמות פעם את המורה במרכז, פעם את התלמיד במרכז ופעם את תוכנית הלימודים במרכז הם רק אפיון אחד של התופעה. הדעות לגבי מה נכון ומה רצוי היו ותהיינה חלוקות באותה מידה שאנשים ותכנים משתנים ופני התרבות משתנה.

בתי ספר הם חלק אינטגרלי ממערכת שלמה הקשורה לפוליטיקה, לחוזק מדיני, לתרבויות ולכלכלה.

מערכת החינוך מתאפיינת בשינויים כמו שכלכלה וערכים חברתיים עוברים שינויים והתאמות. מערכת החינוך מצד אחד צריכה לבצע את התאמותיה לחברה לכלכלה ולפוליטיקה, אך מצד שני יש בה שוני אשר מקשה עליה  להשתנות ולתקן את עצמה באותה מהירות שעושות זאת הכלכלה והשינויים הפוליטים והאזרחיים.

חינוך טוב אשר תוצריו הם נערים ונערות צעירים אך בוגרים אשר מבינים מה נעשה בעולם ויודעים להתנהל ,לקחת אחריות ולהבין שפות ואריתמטיקה, יכולים להפגין "תוצרים" אלה רק לאחר שנים של לימוד והפנמה גם אם  נתעלם  משיטת הלימוד,תוכנית הלימודים או מי נמצא מרכז.

יש דברים אשר קשה מאוד לאמוד אותם ודרושות שנים על מנת שיהיה אפשר לבדוק איזו שיטה נכונה יותר.אין ספק שמערכת החינוך גם היא צריכה אוורור והתאמה לתקופה בה אנו חיים ואי אפשר להתנהל במאה ה21  עם שיטות לימוד, מבחנים וכיתות לימוד כפי שהיו נהוגות במאה ה-19.יחד עם זאת יש להפעיל שיקול דעת ולא "לזרוק את התינוק  יחד עם המים. "

תחל שנה וברכותיה....

שלום חברי היקרים,

התחילה שנת הלימודים תשע"ב ,הבאה עלינו לטובה.
הגעתי לבית הספר עם הרבה שמחה ורצון לחדש ולראות מה אני יכולה לתת ,שהוא שונה ונוסף ,ממה שנתתי עד היום.לתת את אותו ערך מוסף החשוב כל כך.
אני מספרת לכם עכשיו משהו אמיתי,לא הזוי ,הלקוח מתוך החיים. אני נכנסת לכיתת מב"ר. כיתה קטנה בת 10 תלמידים.נחמד , נכון?
אני נכנסת ,כל התלמידים בכיתה , עומדים. הסיבה- יש רק שני שולחנות .איפה כל השאר בוודאי תשאלו?
 אין!!!
אני לא מאבדת את העשתונות ומיד יוצרת קשר עם אב הבית האחראי למצבים אלה. הכל נעשה בשיעור , אני מזכירה לכם,  שיחה של מס' דקות ואב הבית טוען שאין מה לעשות , אולי אני לא צריכה ללמד בכיתה הזאת וייתכן שאני טועה???אני מסתכלת שוב במערכת שניתנה לי. לא , אני לא טועה .זו הכיתה ובה יש שולחנות שניים, כסאות שניים ותלמידים עשרה.פשוט, ברור . אוקיי.  לא נורא, לא נאבד עשתונות. פשוט שולחים מספר ילדים לחפש בכיתות אחרות. אולי משם תבוא הישועה.
כך מתנהל השיעור , כעבור עשרים דקות התלמידים מביאים את הכיסאות והשולחנות שהם צריכים הצליחו "לשנורר" מכיתות אחרות . יפה. עכשיו בואו נתחיל מההתחלה. ילדה אחת צועקת-  חם לה, למה המזגן לא עובד???
 צודקת, אני ניגשת למזגן ומנסה ללחוץ, אך אבוי, אין הוא עובד כלל!!!. שוב שיחה לאב הבית, שוב סחיטה של הבטחות על מנת שיבוא לסדר. היום כבר לא אך אולי מחר...

באותו היום חזרתי הביתה  על סף משבר. אני מורה כבר 18 שנה.  אני מאמינה בתלמידי. אני יודעת שאפשר לעשות שינוי ושהם דור העתיד ואנו -תפקידנו קשה, סיזיפי, מאתגר, נחוש, מעניין ומרתק.
אני לא תמימה. אני מכירה את המערכת . דברים קורים. זה גם חלק מהמציאות שלנו. לא אשקר לכם התלבטתי רבות אם לפרסם את הרשומה הזאת , והחלטתי שכן, משום שאיתה אני רצה קדימה במחשבה לאחד השיעורים שהיו לנו במכללה  עם מר. רוני דיין ממשרד החינוך ,אשר הרצה לנו על מערכת התקשוב שתיכנס לבתי הספר בקצב מואץ. בכיתה נערך דיון ומספר מורות הדגישו את חשיבותו של איש טכני בבית הספר ,אשר חייב להיות זמין, למקרה של תקלות ברשת ועד כמה איש כזה הוא נחוץ ועד כמה בלעדיו דברים מדהימים ורצון טוב לא יבואו לידי מימוש.

דרך אגב, הסיפור עם השולחנות, הכיסאות והמזגן לא נסגר..
אנו נודדים משיעור לשיעור ומחפשים כיתה פנויה.הבטיחו לי שהזמינו שולחנות ותוך שבוע הנושא יטופל. אז מה היה הנושא? שילוב טכנולוגיה במאה ה-21?
צרפתי לכם סרטון המראה פן אחר של המערכת, חייבים להיות אובייקטיביים , לא?

 הסרטון המראה מה עושה קבוצת ילדים בבית ספר כל יום במשך כ- 5 דקות, שדווקא לא קשור לטכנולוגיה, וכן יש להם כסאות בכיתה...

תהנו

עוד מימוש טכנולוגי ....

שלום לכולם
באתר של ארגון המורים היתה השבוע כתבה שעוסקת במימוש פוטנציאל ההוראה בעידן הטכנולוגי שנכתבה ע"י בר ישראלי
הנה הקישור לכתבה:

http://www.irgun-hamorim.org.il/content/Microsoft29.5.11.pdf


הכתבה עוסקת בשאלה כיצד ניתן לממש את פוטנציאל ההוראה בעידן הטכנולוגי ואיך אפשר לטפח בקרב דור העתיד יכולות של יזמות , חדשנות ומובילות טכנולוגית.
ברצוני להביא כאן דברים בשם אומרם ואף להגיב עליהם

"שיפור יכולת השיפוט"

"אם בעבר חיפשנו דרכים לצמצם את הפער הטכנולוגי
ולספק למורים את ההכשרה הדרושה לחיפוש באינטרנט
והפעלתם של כלי תוכנה נפוצים, הרי שכיום האתגר גדול
לאין שיעור. המורים, כדמות החינוכית החשובה והמשפיעה
כל כך בחייו של דור העתיד, נדרשים לספק לתלמידיהם, לא
רק כלים וידע הרלוונטיים למציאות העבודה של ימינו, אלא
בעיקר את היכולת לרתום את הטכנולוגיה לטובת שיפור
יכולת השיפוט שלהם והיכולת לסנן את הנתונים העיקריים
והנכונים מתוך ים המידע, שבחלקו, עמוס במידע שגוי ולא
מבוסס.

בית הספר כבר אינו מסתפק כיום בהוראת מיומנויות
היסוד, אלא דואג לטפח בקרב התלמידים את היכולת לטפל
במקורות העכשוויים של המידע, לנתח אותו ובעיקר, להיות
מסוגל להתמודד עם חוסר היציבות והדינמיות הבלתי
פוסקת של השינויים הטכנולוגיים המתחוללים בעולמנו,
תוך שמירה על הפרטיות ואבטחת המידע."

מורים היום נדרשים לכל כך הרבה מיומנויות ,ידע ושינוי כמובילי דרך שלפעמים אני חושבת ביני לבין עצמי האם לא נותנים לנו יותר מידי קרדיט?
ואולי מאוד נוח לדרוש שאנחנו נעשה את הכל , בבחינת "אלה האחראיים וזהו תפקידם?"
כולנו היינו תלמידים פעם וגם היום( אבוי, זה לא יגמר לעולם?....)
כולנו הושפענו ממורים מסויימים ולכל אחד מאיתנו יש דמות או יותר מדמות של מורה שהשפיעה עלינו ועיצבה אותנו. בתקופתי לא הייתה טכנולוגיה כלל ובני הנוער היו הולכים ברחובות עם רדיוטייפ ענק ומניחים אותו על הכתפיים , למי שזוכר!!! זו הייתה הקידמה והטכנולוגיה הכי ענקית שלנו. ובכל זאת המורים המשפיעים ,והיו רבים כאלה לא השתמשו בשום כלי למעט בחזונם, התנסחותם ויכולתם המאוד מיוחדת להיות פדגוגים . הם הובילו מאות בני נוער מחפשי דרך, מתנסים וחסרי בטחון בדרך מסתורית ונפתלת , שרק לאחר ימים רבים ידענו לפרש,
ובכל זאת, הנה אנו בעידן של טכנולוגייה מתפוצצת ודמות המורה הופכת למין "גורו" של מחשבים ויישומים והבניות ומה לא בעצם?

הייתי רוצה להעלות כאן מספר שאלות והן?

1 עם כל הכבוד לטכנולוגיה- מה עם נפש האדם?
2 האם המורה שהוא בעצם מורה מקצועי ומלמד את מקצוע התמחותו אכן גם צריך ללמד יישומי מחשב?
3 האם אין איזו שהיא היררכיה או סדר אותו יש להחיל מגיל צעיר וללמד את יישומי המחשב ולהכניסם לתוכנית הלימודים כמצרך ברור מאיליו?

אין לי את כל התשובות אך בהחלט יש לי שאלות רבות.
אני בטוחה שכותבת המאמר אכן באמת מאמינה שבעידן טכנולוגי זה מורים צריכים להקנות גם יישומים בנוסף למקצוע ההוראה, גם ללמד את תלמידהם יכולות שיפוטיות.
מה שבטוח הוא שאנו ללא ספק על פתחו של עידן חדש עם כל המשתמע מכך.
תקוותי היחידה היא שכל אחד יעשה את המוטל עליו ועל הצד הטוב ביותר
ונאמר "אמן"