מי במרכז???

שלום לכולם,

היום במסגרת השיעור של פרופסור וולנסקי-" סוגיות במדיניות החינוך בישראל" התבקשנו לקרא מאמר העוסק ברפורמות  במערכת החינוך ולחוות את דעתינו בנושא. שמו של המאמר הוא "שוב ושוב חוזרת הרפורמה " של לארי קיובאן  ,אשר דן בנושא הרפורמות  מראשית המאה  ה- 19. כותב המאמר מסביר שבמשך שנים רבות עברה מערכת החינוך טלטלות רבות, מה שגרם לשלוש גישות בסיסיות ועיקריות

-א. המורה במרכז.

ב-התלמיד במרכז.

ג- תוכנית הלימודים ותכניה במרכז.

לפני 150 שנה ,לאחר מלחמת האזרחים  הושם   דגש על "הילד במרכז "ותכנים לימודיים הרלוונטיים לעולמו. אנשי החינוך הפרוגרסיביים נאבקו על מנת להפוך את התלמיד למוקד העניין והכול נסב סביבו..החל מ 1970 ואילך שאפו אנשי חינוך פרוגרסיביים למעורבות פעילה של תלמידים, ללמידה פעילה שלהם  וליחסים בלתי פורמאליים בין מורה לתלמיד ולחיבור ההוראה אל העולם שבחוץ, שיטות הוראה חדשניות כמו קבוצות קטנות ,פרויקטים פעילים ושילוב טכנולוגיות חדשות היוו את ציון הדרך האולטימטיבי על מנת להתמקד בתלמיד

הנהגת ליבת תכנים או מקצועות משותפים אשר  תאפיין את לימודי כול התלמידים –הופכת בימינו למאסט.יחד עם זאת אנשי הזרם הפרוגרסיבי מתנגדים בנחרצות וטוענים כי יש לתת לתלמידים חשיפה למגוון נושאים ותכנים ועל התלמידים למצוא את המתאים והמעניין בעיניהם.חטיבות הביניים והחטיבות העליונות הם דוגמה לכך.

שינויים ורפורמות במערכת החינוך תמיד היו ותמיד יהיו. כל עוד קיימים תלמידים ומערכת על "היודעת" מה טוב ומה נכון ,לכאורה, יהיו קיימים רפורמות  המשתנות חדשות לבקרים.

האדם הוא יצור חושב, מנסה, מתנסה ומשנה. ככזה ,יש מין תפישה שאומרת,שחדש הוא טוב יותר ונכון יותר ומה שקשור לעבר הוא מן הסתם פחות רלוונטי.עצם קיומם של רפורמות ותפיסות חינוכיות שונות השמות פעם את המורה במרכז, פעם את התלמיד במרכז ופעם את תוכנית הלימודים במרכז הם רק אפיון אחד של התופעה. הדעות לגבי מה נכון ומה רצוי היו ותהיינה חלוקות באותה מידה שאנשים ותכנים משתנים ופני התרבות משתנה.

בתי ספר הם חלק אינטגרלי ממערכת שלמה הקשורה לפוליטיקה, לחוזק מדיני, לתרבויות ולכלכלה.

מערכת החינוך מתאפיינת בשינויים כמו שכלכלה וערכים חברתיים עוברים שינויים והתאמות. מערכת החינוך מצד אחד צריכה לבצע את התאמותיה לחברה לכלכלה ולפוליטיקה, אך מצד שני יש בה שוני אשר מקשה עליה  להשתנות ולתקן את עצמה באותה מהירות שעושות זאת הכלכלה והשינויים הפוליטים והאזרחיים.

חינוך טוב אשר תוצריו הם נערים ונערות צעירים אך בוגרים אשר מבינים מה נעשה בעולם ויודעים להתנהל ,לקחת אחריות ולהבין שפות ואריתמטיקה, יכולים להפגין "תוצרים" אלה רק לאחר שנים של לימוד והפנמה גם אם  נתעלם  משיטת הלימוד,תוכנית הלימודים או מי נמצא מרכז.

יש דברים אשר קשה מאוד לאמוד אותם ודרושות שנים על מנת שיהיה אפשר לבדוק איזו שיטה נכונה יותר.אין ספק שמערכת החינוך גם היא צריכה אוורור והתאמה לתקופה בה אנו חיים ואי אפשר להתנהל במאה ה21  עם שיטות לימוד, מבחנים וכיתות לימוד כפי שהיו נהוגות במאה ה-19.יחד עם זאת יש להפעיל שיקול דעת ולא "לזרוק את התינוק  יחד עם המים. "