סוף סוף רואים את הסוף.......

שלום לכולם,

חברים,הגענו לנקודת הסיום.

נשמע מאוד מוזר נכון?אני יודעת. אני לא בדיוק יודעת איך ומה אך אנסה בפוסט זה לסכם את החוויה האדירה שחוויתי השנה במסגרת הלימודים ב"מכללה ללימודים אקדמיים " באור יהודה.

לפני כשנה וארבעה חודשים לערך ,לאחר התלבטויות רבות, החלטתי לנצל את שנת השבתון שלי וללמוד משהו בעל משמעות עבורי. עולם החינוך נהיר לי ועולם המחשבים חדש לי, ולאחר שהתוודעתי לעובדה שיש לימודי תעודה המשלבים תואר שני בחינוך עם התמקדות בתקשוב ולמידה לא היתה שמחה ממני.

הגעתי ללמודים עם הרבה חששות - מוצדקים או לא ,זמנים זמנים יגידו. אולי לא אתאים? אולי יהיה לי קשה?אולי זה לא מה שאני חושבת? אולי התחום חדש מאוד ולא רלוונטי?ועד כהנה וכהנה "אוליים".

אני בת מזל מאזניים וידוע  שבני מזל זה  מאוד אטיים בקבלת החלטות..... יחד עם זאת כאשר אנו מחליטים סוף סוף אנו נצמדים למטרותינו בסוג של עקשנות עיקשת!!!!

החודשים הראשונים ,לא אשקר לכם, היו די מתסכלים עבורי.מצאתי את עצמי יושבת עם "תותחים כבדים". רבים מהסטודנטים היו עמוק בעולם התקשוב, חלקם עוסק בעבודות הדרכת מחשבים , חלקם עובד בשטח עם מחשבים ויש גם חלק, לא קטן, של מורות כמוני, כל אחת ותחום הוראתה , שהמילה מחשב הסתכמה  עבורם בשיטוט ברשת, קצת מיילים  ועוד ממש מעט יישומים.בואו נעמיד דברים על דיוקים- אני ממש אבל ממש לא הייתי קרובה אפילו לא לאלה שרחוקים מהמרכז.....

ובכן, פה החל המסע שלי.
לאחר חודשים ארוכים ומתישים של עבודה סיזיפית מול המחשב והעולם המתוקשב, הבנתי שאם לא אצרף את עצמי לקבוצה שיודעת יותר ממני - חיי יהפכו במקום למאתגרים, לאפורים ,לא נעימים והכי חשוב- לא אפיק כלום מהתהליך הלימודי הזה אותו בחרתי מרצוני.וכך במקום להתבכיין  החלטתי לנסות ולהעז ולהיעזר בחברים טובים אשר כל אחד קצת תרם מרצונו  וטוב ליבו והראה בהפסקה  אחת יישום כזה או אחר,  בהפסקה שנייה הראה איך עובדים עם תוכנה זו או אחרת ,ואני שעשיתי "עבודת מאסטר" בעולם ה "יו- טיוב"- מצאתי את עצמי יושבת ימים על גבי ימים ולומדת לבד מסרטונים איך עושים כל מיני דברים שבמשך חיי לא שמעתי עליהם -עד שהגעתי ללמודים!!!

במשך השנה וארבעה הארוכה הזאת נראה כאילו הזמן עמד מלכת.לא אייסר אתכם בתיאורים מפורטים , אך אספר לכם מה הם תובנותיי, ואם אתרום בכך דבר או שניים- הרי שזכיתי.

*   למדו רק ורק את מה שאתם באמת אוהבים- כל דבר הנעשה מתוך רצון ועניין, גם אם יהיה קשה ומפרך-יתרום לכם לאין ערוך.

*   קבלו את העובדה כי תמיד יהיו אנשים מוכשרים ממכם , וטובים יותר. התייחסו לזה כאל יתרון. זה נפלא שאפשר ללמוד מחברים. הרבה דברים שאני יודעת היום ומתייחסת אליהם כפשוטים ומובנים ,הם בחזקת "סינית" לחלק מחברי המורים.

***זה בסדר לא לדעת הכל. מה שחשוב הוא מה אתה אוסף אתך בדרך. אני ממשילה את זה לאיש קשיש שהולך ביער חשוך עם שקו על גבו. כל דבר בעל ערך הנקרא בדרכו נכנס מייד לשק. בסוף ההליכה אותו קשיש רואה כי השק הולך ונעשה כבד יותר ויותר. כך גם בתהליך הלימודים .אספתי וליקטתי דברים יקרים מפז וכולם נמצאים בשק שלי.

*החברות, השיתוף, המילה החמה והתמיכה הם אלה שחיזקו את ידיי.בזה ,לדעתי, נבחנת למידה ערכית מכל למידה אחרת.נחשפתי בפעם הראשונה בחיי לחברים שממש שמחו לעזור, כל אחד בדרכו, והיוו לי משענת ותמיכה.

*גיליתי כי יש בי כוחות נפש עצומים וכוח רצון מאוד חזק. אני גאה בעצמי על התהליך שעברתי. כל דבר שאני יודעת היום הוא בזכות ולא בחסד.

* הלימודים ה"לא - פורמליים" אותם הצלחתי להבין הם אלה המשמעותיים ביותר בעיניי. כל מה שמצאתי בדרך- עולם מרתק ועשיר של חומרי למידה ויישומים הרלוונטיים לעבודתי המקצועית- שווים ויקרים מפז.

*ולבסוף, אני רוצה להודות לכל מוריי מהם למדתי והשכלתי. אני חושבת שכל אחד  בדרכו הכניס את ראיית העולם שלו ואת האני מאמין שלו- ועל כך תודתי.

תודה, תודה. תודה.

והציונים - מה יהיה איתם??? חלק ב

שלום לכולם,

ברשומה הקודמת שטחתי בפניכם מעט על כל המשתמע מהשינויים הכוללים את הטכנולוגיה במערכת החינוך. התלבטתי יחד עמכם כיצד בעצם אפשר לבחון השגים. איך אפשר לאמוד הצלחה או כישלון העידן הטכנולוגי? אולי לא צריך לתת ציונים?אולי צריך להעריך בצורה חדשה?
כך או כך מגיעים אלינו נתונים חדשים אשר בודקים מה קורה עם הצלחתם של הלומדים ה"חדשים".

בעיתון "דה-מרקר" התפרסמה בתחילת השנה כתבה מאוד מעניינת בנושא זה. כותרתה של הכתבה היה

"הכיתה הממוחשבת: חברות הטכנולוגיה מרוויחות - והישגי התלמידים לא עולים"http://it.themarker.com/tmit/article/16778

בכתבה מספרים כיצד למרות קיומם של כיתות ממוחשבות, מחשבים ניידים ,לוחות חכמים והשקעות של מליוני דולרים בעיר צ'נדלר  שבאריזונה,  אין  שיפור בציוני בית הספר בקריאה ובחשבון מאז שנת 2005 ,ואף נאמר שם כי "השיפור בהישגי התלמידים נמוך מזה שנראה בכיתות לימוד סטנדרטיות"!!!!
צורת הלימוד היא לא ממש מה שמקובל אצלינו ואני מניחה שבעוד מקומות בעולם. הילדים יושבים בקבוצות, או על הרצפה, חלקם עסוק בניתוח יצירת המופת "כטוב בעינכם"של שקספיר דרך הפייסבוק- לא ממש מהלך שגרתי - ובעוד פעילויות מגוונות אחרות , אך , למרבית הצער ואף למרבית הפלא אין שיפור בציונים

מה אנחנו יכולים להסיק מכך? האם אופיו של הלומד העצמאי והמחובר למקורות המידע הוא מה שעושה את השינוי? האם הטכנולוגיה כשלה? אולי למרות כל הקידמה צריך שיהיה ערך מוסף אותו בונה המורה בסוף כל פעילות שכזו?

כמובן, שהתומכים טוענים "שהעידן הדיגיטלי מאפשר לתלמידים ללמוד בקצב שלהם, מקנה את הכישורים הנדרשים בכלכלה מודרנית ומצליח לרכז את תשומת הלב של דור שגדל על גאדג'טים."

בן השאר הם טוענים שעדיין אין אפשרות ללכוד את מגוון הכישורים  אשר באמצעותם מתפתחים התלמידים בכיתה.
 יכול להיות שכל זאת נכון, אך עלינו לקחת בחשבון שכל עוד אנו מאמינים בדור אשר יודע לקרא ואף להבין את הכתוב , שלא לדבר על כישורים מתמטיים, אין אנו יכולים להוציא מהכלל את  חשיבותם של שני אלה כחלק לא קטן המאפיין את דמותו של הלומד- כל לומד באשר הוא.

יהיה מסוכן מאוד לשכוח את כל הראציונאל העומד מאחורי מערכת חינוך שלמה ובשם הטכנולוגיה אשר, כבודה במקומו מונח,לעשות שינויים מרחיקי לכת כאלה אשר דוחקים לפינה מאובקת את כל מה שהיה חשוב ומהותי עד עתה.
אני חוזרת וטוענת- כל מהפיכה - חשוב שתהייה מתונה- לפחות במערכת החינוך.אני יודעת שטיבען של מהפיכות הוא להיות ההפך ממתונות , שהרי מה הרעיון?

אבל חינוך אינו שווה ומשתווה לשום דבר אחר.זהו תהליך ארוך ומתמשך הנמשך על פני שנים ואשר כורך בתוכו הרבה מאוד אידאלים, רגשות , תכניות, ובל נשכח- שני מוקדים חשובים מאוד- המורה       והתלמיד.
על מנת לשמור על גילוי נאות, אני חייבת לציין כי העיתון "דהמרקר" מציין כי ברמת המדינה וארה"ב נרשם שיפור משמעותי בציונים, וכי האינטרס הגדול ביותר בכל העניין הן חברות הטכנולוגיה,.

אני מניחה , שעם הזמן ועם קיומם של מחקרים בנושא , אנו עוד נהיה עדים לכך ,שכמו כל דבר בחיים , גם כאן, הכל צריך להתנהל בתבונה.

והציונים - מה יהיה איתם???...... חלק א

שלום לכולם,
כידוע לכם , כל תלמיד מתחיל מבין מהר מאוד עד כמה חשוב הציון. אנו נבדקים ונבחנים על מה שלמדנו ולא חשוב כרגע באיזו דרך. בסופו של כל תהליך לימודי ישנו הציון ו/ או גם התעודה , אשר מוכיחה כי אכן התלמיד עמד בצלחה בדרישות ,ולא בכדי.

כניסתה של הטכנולוגיה לעולמנו ולעולם החינוכי גוררת לא מעט תובנות ושינויי תפיסה לגבי הערך המוסף שלה, שימושיה השונים והפיכתו המיידית של הלומד ללומד עצמאי ומצליח, כזה שיודע מה הוא רוצה, חדור מוטיבציה וגם טכנולוג מומחה היודע להגיע למקורות מידע ולהוציא עיקר מטפל, לשתף אחרים בהבנותיו , להיות "חיית- חיברות"- אחד שחולק את המידע עם חבריו לספסל הלימודים ובכלל דמות  השואפת קדימה ומצליחה ללא כל מכשול.

המורה הופך מאחד המעביר ידע בשיעורים משמימים ל"חיה טכנולוגית" הנמצאת מאחורי הקלעים , ההופך ממנחה למונחה וממורה למכוון ובעיקר - תומך בתלמידיו ומאיר פנים לכל מי שיודע יותר ממנו בכל הקשור לטכנולוגיה , הן הרי הוא "מהגר דיגיטלי" ואילו תלמידיו נולדו לתוך העולם החדש.
ועכשיו שהכל כל כך ברור,זמין ומאתגר, נשאלת השאלה כיצד ניתן לבדוק ,לבחון וגם להעריך את אותו לומד  טכנולוגי אשר  היה בשיעור גאוגרפיה - ויחד עם חבריו "דיבר " בצאט עם תלמיד מאורוגאווי , שבדיוק עכשיו סיים להכין דגם של הר געש לפי מקורות מידע אינטרניים ואף שיתף את חבריו ביצירת מסמך משותף" בגוגל דוקס".

האם המבחנים אשר היו תקפים בעשור האחרון הינם תקפים  גם היום? איך בוחנים? מה בוחנים? אולי נבחן כישורים חברתיים? אולי נבחן כישורי חיפוש באינטרנט? אולי נבחן העברת ידע לחברים בעולם אותם לא ראינו פנים אל פנים מעולם אך אותם "אישרנו" בפייסבוק?

פתאום מה שנראה כל כך ברור וידוע הופך להיות יותר מאתגר ויותר מורכב.
האם באמת כל התלמידים יודעים מה גורם להתפרצות הר געש? האם כולם הבינו מה כתוב באותו אתר שיתופי? האם יוכלו לענות על שאלות מסדר גבוה? ומה עם שאלות מסדר נמוך?

מה שאני מנסה לומר לכם זה  שהמציאות אליה אנו נקלעים והשינויים שעוברת מערכת החינוך אינם מבטיחים יותר הצלחה או יותר עיניין או יותר ידע. הם גם אינם מתאימים לכולם . יהיה  מסוכן מאוד להתייחס לכל אלה כאל "ראה וקדש"
אני מאמינה ,שגם המהפכה הטכנולוגית , שנמצאת כעת בשיאה ועדיין לא חילחלה לכל מערכות החינוך, שלא לדבר על המורים בשטח ,שהם מצויינים בתחומם וצריכים פתאום לדעת עוד נדבח שלם של טכנולוגיה עכשווית,תרגע ותתמתן ותהפוך להיות כלי נוסף, שימושי ויעיל בתוך כל המכלול.

והציונים- מה יהיה איתם? זו נקודה למחשבה...

לפניכם סרטון קצר המסביר מה אפשר לעשות בשימוש נכון בטכנולוגיה. ואתם יודעים מה אומרים על "סרטון שווה אלף מילים"...

ועכשיו לתלת מימד....

שלום לכולם,
אני  כל כך שמחה לבשר לכם שהדבר היחיד שיסדיר את כל תחלואי מערכת החינוך הוא לא אחר מתלת מימד!!!!
נשמע מופרך? אני לא בטוחה. מה שבטוח ישנם אנשים רבים במערכת שאכן חושבים שזה בדיוק מה שהמערכת צריכה כדי להתקדם לעבר העתיד. השקעה בתלת מימד , מין "אוואטאר" שכזה.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה בדיוק אני מנסה לומר לכם , ואל תדאגו, מייד תדעו....
ובכן-חברת "דאסו סיסטמסס" ,, שהיא חברת תוכנה צרפתית, החליטה שיש לשנות את בתי הספר הארכאיים ולהכניס לתוך שיממונם תוכנות תלת מימד.המאמר פורסם באינטרנט והנה הקישור:http://tech.walla.co.il/?w=/4/1881971

קראתי את המאמר בשקיקה, שפשפתי את עיניי והחלטתי שיש להביא את כותב מאמר זה לביקור במספר בתי ספר תיכוניים בארץ. אולי השילוב בן הרצוי למצוי ייתן איזה שהוא  אפקט תובנתי לשני הצדדים.

אל תטעו. אני אינני נגד הכנסת הטכנולוגיה ושימוש בה. נהפוך הוא, אני מאוד בעד, רק שהמינון והתפריט המערכתי צריכים להיות שונים,לדעתי.

מה טוענים החבר'ה שם? או זה פשוט.

החברה מעוניינים לעזור למורים ליצור טכנולוגיות חדשות ומפתחים חומרים עבור מורים- אך רק כאלה שמוכנים לאמץ טכנולוגיות חדשניות.
החברה מספקת כ 400 קורסים שונים חינמיים בהם הם יכולים להשתמש בכיתה.- פיתוח חומר לימודי. החברה ממש רואה בכך סוג של חינוך מחדש של דור שלם של מורים!!!!

הטענה הרווחת היא - מה שאתה רואה - אתה זוכר. אני מאוד מאמינה בזה.אין כמו מיצג המדגים את הנושא על מנת להבין

מנהל החברה מבטיח כי הדור הצעיר של הילדים יכול ללמוד בקלות מפני שהם מין "מומחי משחקים"
 מנהל החברה גם אומר את הדברים הבאים:

"דלוז מתפאר ביכולותיו של קו תוכנות התלת-מימד של החברה 3dvia, המאפשר לפתח מודלים בתלת-מימד. "זה קל מאוד לשימוש בחינוך", הוא מבטיח. "יש דור צעיר שיודע לשחק, וכשמשחקים – אפשר ללמוד. בתוכנה ניתן לייצר בצינות מורכבות בצורה פשוטה. רק צריך למקם חפצים על המסך. ניתן גם להגדיר את הפיזיקה שלהם. זה אומר שאם אתה נותן מאפיינים לכלי כלשהו - ניתן לראות כיצד הוא ייפול אם יוצא ממשטח העבודה".

נשמע כמו מדע בדיוני? אני כבר יודעת שלא.
ואתם?מה אתם חושבים?
בעידן של אפשרויות בלתי מוגבלות האמצעים כבר קיימים ואנו לא תמיד יודעים איך לשלב אותם.

אני בטוחה שכמו תמיד צריך לדעת איך מכניסים טכנולוגיה, מהם תפקידי המורה ומהם תפקידי התלמיד , בן אם הוא לומד עצמאי או לומד תלותי.מה שחשוב באמת הוא עד כמה הלמידה היא משמעותית, מעניינת, מאתגרת ומפתחת
כל האמצעים מקדשים את המטרה!!!

לימוד בעזרת אנימציות תלת-מימד יהיה ברור יותר?

שניים אוחזין....

שלום לכולם,

חשבתם פעם כמה נפלא היה לו כל אחד היה יודע את מקומו ותורם א תרומתו בדיוק כשצריך , בדיוק במידה הראויה וכל זאת בלי לשכוח את מקומו ובלי לקחת תהילה של מישהו אחר?

אך מה לעשות יש רצוי ויש מצוי...

גם מערכת החינוך עברה הרים וגבעות בתפיסתה את  הלמידה , את בתי הספר ,את צרכיהם המשתנים של התלמידים ואת אופן הפעלת התלמידים, המורים ,חלוקת המשאבים ונקודת המבט לגבי חלוקת התפקידים שבן כל הגורמים אשר אמונים על המערכת הזו אשר נקראת "מערכת- החינוך".
קראתי השבוע את מאמרו של פרופסור וולנסקי הדן בנושא של ביזור לעומת מרכוז במערכת החינוך

נושא המאמר: מאמר זה דן באינטראקציה בן שלושה גורמים הקשורים למערכת החינוך בן אם בקשר ישיר ובן אם בקשר עקיף. הגורמים הם – משרד החינוך , הרשויות המקומיות ובית הספר.קיימת דינאמיקה בן שלושת גורמים אלה לאורך כל 50 השנה האחרונות כאשר כל אחד מהגורמים מנסה "לנכס" לעצמו את מערכת החינוך מסיבות שונות, מה שגורם למתח ולקונפליקטים בן מידת הביזור והמרכוז של כל אחת מהם.

.1חוק חינוך חובה-היסוד הערכי הראשון והמשמעותי ביותר- אשר השפיע על דרכי עבודת משרד החינוך ועיצובו במשך חמישה עשורים.

2. שאלת השוויון במתן שירותי חינוך- קבלת המדינה לקיים  חינוך ציבורי  ולביטולו של חינוך פרטי .

3.ריכוז החינוך בכל שטח המדינה בידי משרד החינוך על מנת להטמיע את ערך השוויון ואת ערך העלאת שיעורי הלמידה.משרד החינוך הופך בסמכות החוק  לאוכף החוק על מערכת החינוך הפלורליסטית.חוק חינוך חובה הניח גם דפוסים של גיבוש תרבות ניהול ריכוזית מקפת , כאשר ההורים,המעסיקים והרשויות המקומיות לוקחים חלק בשמירת חוק זה.

בשנות ה90- מתחילה להתקדם תפיסה  חדשה הבוחנת מתן אפשרות לניהול עצמי של בית ספר כאשר תפקידו של משרד החינוך יתמקד בתחומי התכנון,התקצוב ובקרה ואל בית הספר יועברו סמכויות שהיו נתונות בידי משרד החינוך והרשויות המקומיות.כל בית ספר יפעל כמשק כספים סגור בסמכות מנהל בית הספר כאשר המוסד החינוכי נושא באחריות להישגים החינוכיים ולשיקולי הדעת לגבי איך להשתמש במשאבים הקיימים בתוך המערכת.

תובנותי לאור קריאת המאמר הן:

לדעתי  מדיניות הפיכתו של בית ספר למוסד חינוכי הלוקח על עצמו הן אחריות חינוכית והן אחריות כלכלית המנוהלת בתור "משק סגור" היא נושא התלוי מאוד בכישוריו של מנהל אשר הופך מתוקף תפקידו החדש ל"מנהל חשבונות". ומה יקרה אם לא ינהל אותם נכונה? האם תהליך זה יפגע בתלמידים ובמוסד הלימודי עצמו? האם למנהל יש או צריך שיהיה מי שינחה אותו איך עושים דברים אלה? צריך המון תובנות ,ידע וניסיון על מנת להצליח בדבר כזה. לא קיבלתי תשובות לגבי נושא זה במאמר עצמו ואין לי ידע בנושא, אך נראה לי כי תקצוב כלכלי הוא אולי משהו שיש להפקיד בידי מומחי תקצוב, אלה אם כן המנהל נמנה עם אנשים אלה ויודע לנווט את דרכו נאמנה.לגבי לקיחת אחריות חינוכית של צוות המוסד על ההישגים ודרכי החינוך- פה תפיסתי יותר גמישה ואני אף חושבת שתהליך זה יכול לקרב וללא ספק לשפר הישגים לימודיים וגם חברתיים מפני שבכל בית ספר ישנם קשיים ואוכלוסייה שונה וכל צוות יכול לקחת על עצמו את קידום הנושאים החינוכיים לאוכלוסייה הרלוונטית. בנוסף, ישנו יתרון עצום לכך שהצוות החינוכי הוא האחראי לגבי כל הקשור ללימודים ולקידומם האישי של תלמידיו וייתכן שזהו אכן המבנה הראוי למנף הן את ההישגים ואת את התכנים.

"רפורמות בחינוך- פופוליסטיות זולה או חשיבה מערכתית אמיתית?

שלום לכולם,
במערכת החינוך בישראל  וגם במדינות העולם הנאורות היו מתמיד מתחים  וניסיונות
שינוי בכל הקשור למערכת החינוך , אופיה והצהרות הממשלות השונות בדבר אותה "חשיבות עליונה " שכולם  מאוד מייחסים לנושא. נשאלת השאלה האם באמת כל אחת מהממשלות השונות מעריכה נכונה ויודעת מהו ערכו של חינוך טוב, מערכת ערכים אמיתית ויכולת של מערכת אחת הקושרת תלמידים ומורים בקשר אחד ורציף להוביל שינויים ,אשר אינם  שזורים בד בבד עם  מערכות אחרות במדינה  ואינם באים לידי ביטוי גם במערכות אחרות בו זמנית.

בקורס "סוגיות במדיניות החינוך"  אותו אנו לומדים במכללה התבקשנו לקרא מאמר  העוסק בנושא של "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה"-  אתו כתב מרצה הקורס שלנו-פרופ' עמי וולנסקי.

המאמר דן בנושא הסטנדרטיזציה של מערכת החינוך במדינות שונות ובודק האם אכן אכיפתה של סטנדרטיזציה הייתה הפתרון לכל תחלואי החברה ועזרה בשיפור הישגיהם של התלמידים.

בשנות ה-80 ו ה-90 מערכת החינוך אימצה מדיניות של סטנדרטים.- מה שהוביל אותה לשימוש במבחנים המבוססים על מדיניות זו ואשר תפקידם לבדוק האם אכן כל התלמידים עומדים ברף החינוכי אשר הוצב.מדיניות זו הייתה מאוד קשוחה ולא לקחה בחשבון מה רוצים תלמידים ומורים,כיצד אפשר לשלב ולקדם יצירתיות ובעצם נצמדה לשיטות ארגוניות ישנות ולא התאימה את עצמה לחידושים החברתיים ולקדמה. איכות בחינוך פורשה בדרך של סטנדרטיזציה והייתה מאוד שרירותית.אחד הדברים החשובים ביותר היה הסטנדרטיזציה של תוכנית הלימודים ובשטח החלו להתפתח  שני סוגי הערכה: האחת בודקת ידע והשנייה בודקת מסוגלות .כך הפכו הבחינות לחלק הקושר את מערכת הלימודים להצלחתה של החברה.בסטנדרטיזציה נכללו  שלושה מקצועות ליבה ושישה מקצועות יסודכאשר כולם היו צריכים להיות מקושרים למטרות וברי מדידה והשגה.בשנת 1989 גובש בארה"ב מסמך  המסמן את המשימות אותן יש להשיג עד שנת 2000 ובו פירוט של דברים כמו- "90% מהתלמידים יסיימו תיכון , כל בית ספר אמריקאי יהיה נקי מסמים ואלימות, תלמידי ד' ח' ויוד יפגינו שליטה טובה במקצועות היסוד  וכל אחד מהבוגרים יהיה אוריין ובעל כלים להתמודד עם הכלכלה העולמית."

 ישראל מקימה "כוח משימה לאומי" בשנת 2003 בו היא מתווה את קביעת הסטנדרטים במקצועות השונים – ושוב סטנדרטים הופכים לעדיפות עליונה.

לאחר קריאת מאמר מעניין זה, גיליתי שיש לי מספר הסתייגויות  והתחבטויות לגבי אופייה האמיתי של רפורמה , מה היא צריכה להשיג ומה הם הכלים בהם היא משתמשת, להלן תובנותי:

סטנדרטים ומסגרת הם דבר שנכון ליצור אותו והמתווה שלהם חשוב.יחד עם זאת, צריך לשמור על "ראש –פתוח" ולהבין שלא כל מה שמתאים למדינה ולתרבות אחת יכול בהכרח להתאים למדינה אחרת.חינוך ובוודאי חינוך לערכים הוא אינו קל למיתוג ולהערכה מספרית. תהליכים חינוכיים רבים המתחילים במערכת החינוך מבשילים שנים רבות לאחר שהתלמיד עזב את מערכת החינוך הקונבנציונלית.הפיכת הסטנדרטיזציה הפכה את המורים לכלי לניגוח ולמעין "כלבוייניק" אשר אחראי על כל תוצרי החינוך וכשלונותיו. אף מערכת לא השכילה עד היום לחלק את החינוך ואת שנות בית הספר לכלים יישומים ונראה כי רוב הזמן עסוקים בלשנות את השינוי.חינוך אינו אופנה משתנה , אך הוא פתוח וצריך לקחת בחשבון צרכים שונים  רצונות שונים והתאמות של תוכניות הלימודים לקדמה.כל זאת יש לעשות יחד עם מתווה ברור והצבת גבולות של מה כן ומה לא. צרכי החברה הם משתנים ויש להפוך את מערכת החינוך ליותר גמישה ולשנות יעדים לפי הצרכים המשתנים. מערכת החינוך צריכה לאפשר לתלמידה יותר אפשרויות בחירה ויותר גיוון ,תוך שימת דגש על חיברות, כבוד הדדי ופתיחות.אם רוצים אכן לגלות כי לחינוך יש כוח יש להפעיל את התלמידים ולהפוך אותם לחלק פעיל ולוקח חלק בחברה אשר מחוץ לכותלי בית הספר.יש לאפשר לנוער להתנדב במסגרות שונות , להקים צוותים של "נוער עוזר לנוער" ולאפשר יותר אפשרויות בחירה בתוכנית הלימודים. אני מאמינה שדיאלוג כזה יהיה מועיל יותר ויאפשר סביבת לימודים מיטבית.

להוציא אייפונים בבקשה?.....

שלום לכולם,
היום במסגרת שיעור בספרות אנגלית  קראנו את הפואמה המפורסמת     " The Road Not Taken" של רוברט פרוסט.זהו שיר מאוד עמוק המתאר את בחירתו של הסופר העומד בצומת דרכים ובוחר דרך אחת על פני השנייה תוך התלבטויות רבות בינו לבין עצמו לגבי מהות בחירתו ,האם היא נכונה והאם שונות בחירתו גורמת לו ללכת" בדרכים בה מעטים הלכו" עם כל ההשתמעויות הפילוסופיות. עד כאן זה נשמע טוב ויפה אלמלא זה היה כתוב באנגלית גבוהה עם מטפורות ודקויות ומיועד לחברה בכיתה יוד ולא הכיתה אינת כיתת דוברי אנגלית...

טוב, לא נורא!!! נעבד את זה, נדבר על זה, נסביר את זה ונעבור גם את המשימה הזו.לא?
ואיך זה קשור לאייפונים אתם בוודאי תוהים.ובכן הנה סיפור המעשה...
לאחר שהבטחתי לכיתה שאת השיר המורכב/פילוסופי/ לא ברור /כבד /מעורר השראה/רוחני הזה אנו נעבור בצורה חלקה ולאחר שביצענו מספר פעילויות מקדימות להבנת הפואמה הקלאסית חלפה בראשי מחשבה שאולי יש משהו מוכר יותר ומתנגן יותר שיוכל לעזור להם.רציתי להראות להם איך ההתמודדות היום יומית והבחירה שכל אחד מאתנו עושה בחייו היא דבר מאוד שכיח ומה שחשוב הוא שנהיה שלמים עם הבחירה שלנו ועם התוצאות שלה.ואז עלתה בראשי התובנה שאולי אולי אולי... אם אוכל להשמיע להם את השיר " I did it my way " המפורסם של פרנק סינטרה,  הם יוכלו לשמוע ולהתחבר יותר. ואז שאלתי "לכמה יש אייפונים או טלפונים עם אינטרנט? כל הידיים הורמו.לא היה צריך לשאול  מי לא הביא ... ותוך דקה יכולנו לשמוע את השיר ואת המנגינה.

הכיתה היתה מאושרת. ראיתי על הפנים שלהם את השמחה ואיך הדברים לאט לאט "נופלים למקומות הנכונים". ואז הבנתי כמה חשוב שיש אפשרות גישה לאינטרנט ומחשבים  ואייפונים. הכל  בשירות החומר הנלמד.אין מנוס וגם לא צריך שיהיה, כייף,ממש כייף שאפשר לעשות גם דברים כאלה!!!

לסיום, נסיים  בשיר המדהים של פרנק סינטרה  I did it my way