"רפורמות בחינוך- פופוליסטיות זולה או חשיבה מערכתית אמיתית?

שלום לכולם,
במערכת החינוך בישראל  וגם במדינות העולם הנאורות היו מתמיד מתחים  וניסיונות
שינוי בכל הקשור למערכת החינוך , אופיה והצהרות הממשלות השונות בדבר אותה "חשיבות עליונה " שכולם  מאוד מייחסים לנושא. נשאלת השאלה האם באמת כל אחת מהממשלות השונות מעריכה נכונה ויודעת מהו ערכו של חינוך טוב, מערכת ערכים אמיתית ויכולת של מערכת אחת הקושרת תלמידים ומורים בקשר אחד ורציף להוביל שינויים ,אשר אינם  שזורים בד בבד עם  מערכות אחרות במדינה  ואינם באים לידי ביטוי גם במערכות אחרות בו זמנית.

בקורס "סוגיות במדיניות החינוך"  אותו אנו לומדים במכללה התבקשנו לקרא מאמר  העוסק בנושא של "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה"-  אתו כתב מרצה הקורס שלנו-פרופ' עמי וולנסקי.

המאמר דן בנושא הסטנדרטיזציה של מערכת החינוך במדינות שונות ובודק האם אכן אכיפתה של סטנדרטיזציה הייתה הפתרון לכל תחלואי החברה ועזרה בשיפור הישגיהם של התלמידים.

בשנות ה-80 ו ה-90 מערכת החינוך אימצה מדיניות של סטנדרטים.- מה שהוביל אותה לשימוש במבחנים המבוססים על מדיניות זו ואשר תפקידם לבדוק האם אכן כל התלמידים עומדים ברף החינוכי אשר הוצב.מדיניות זו הייתה מאוד קשוחה ולא לקחה בחשבון מה רוצים תלמידים ומורים,כיצד אפשר לשלב ולקדם יצירתיות ובעצם נצמדה לשיטות ארגוניות ישנות ולא התאימה את עצמה לחידושים החברתיים ולקדמה. איכות בחינוך פורשה בדרך של סטנדרטיזציה והייתה מאוד שרירותית.אחד הדברים החשובים ביותר היה הסטנדרטיזציה של תוכנית הלימודים ובשטח החלו להתפתח  שני סוגי הערכה: האחת בודקת ידע והשנייה בודקת מסוגלות .כך הפכו הבחינות לחלק הקושר את מערכת הלימודים להצלחתה של החברה.בסטנדרטיזציה נכללו  שלושה מקצועות ליבה ושישה מקצועות יסודכאשר כולם היו צריכים להיות מקושרים למטרות וברי מדידה והשגה.בשנת 1989 גובש בארה"ב מסמך  המסמן את המשימות אותן יש להשיג עד שנת 2000 ובו פירוט של דברים כמו- "90% מהתלמידים יסיימו תיכון , כל בית ספר אמריקאי יהיה נקי מסמים ואלימות, תלמידי ד' ח' ויוד יפגינו שליטה טובה במקצועות היסוד  וכל אחד מהבוגרים יהיה אוריין ובעל כלים להתמודד עם הכלכלה העולמית."

 ישראל מקימה "כוח משימה לאומי" בשנת 2003 בו היא מתווה את קביעת הסטנדרטים במקצועות השונים – ושוב סטנדרטים הופכים לעדיפות עליונה.

לאחר קריאת מאמר מעניין זה, גיליתי שיש לי מספר הסתייגויות  והתחבטויות לגבי אופייה האמיתי של רפורמה , מה היא צריכה להשיג ומה הם הכלים בהם היא משתמשת, להלן תובנותי:

סטנדרטים ומסגרת הם דבר שנכון ליצור אותו והמתווה שלהם חשוב.יחד עם זאת, צריך לשמור על "ראש –פתוח" ולהבין שלא כל מה שמתאים למדינה ולתרבות אחת יכול בהכרח להתאים למדינה אחרת.חינוך ובוודאי חינוך לערכים הוא אינו קל למיתוג ולהערכה מספרית. תהליכים חינוכיים רבים המתחילים במערכת החינוך מבשילים שנים רבות לאחר שהתלמיד עזב את מערכת החינוך הקונבנציונלית.הפיכת הסטנדרטיזציה הפכה את המורים לכלי לניגוח ולמעין "כלבוייניק" אשר אחראי על כל תוצרי החינוך וכשלונותיו. אף מערכת לא השכילה עד היום לחלק את החינוך ואת שנות בית הספר לכלים יישומים ונראה כי רוב הזמן עסוקים בלשנות את השינוי.חינוך אינו אופנה משתנה , אך הוא פתוח וצריך לקחת בחשבון צרכים שונים  רצונות שונים והתאמות של תוכניות הלימודים לקדמה.כל זאת יש לעשות יחד עם מתווה ברור והצבת גבולות של מה כן ומה לא. צרכי החברה הם משתנים ויש להפוך את מערכת החינוך ליותר גמישה ולשנות יעדים לפי הצרכים המשתנים. מערכת החינוך צריכה לאפשר לתלמידה יותר אפשרויות בחירה ויותר גיוון ,תוך שימת דגש על חיברות, כבוד הדדי ופתיחות.אם רוצים אכן לגלות כי לחינוך יש כוח יש להפעיל את התלמידים ולהפוך אותם לחלק פעיל ולוקח חלק בחברה אשר מחוץ לכותלי בית הספר.יש לאפשר לנוער להתנדב במסגרות שונות , להקים צוותים של "נוער עוזר לנוער" ולאפשר יותר אפשרויות בחירה בתוכנית הלימודים. אני מאמינה שדיאלוג כזה יהיה מועיל יותר ויאפשר סביבת לימודים מיטבית.