רשומות
שלום לכל החברים
אנו לקראת סיום הסמסטר השלישי.
מצד אחד אני מאושרת שהסוף קרב ומצד שני אני לא רואה את הסוף... האם אתם מכירים את ההרגשה הזו?
אנו כרגע בעיצומן של הגשת עבודות רבות שאינן נגמרות. אני די עייפה. לא עייפה מהעבודות עצמן כמו שאני עייפה מהדרישה להגיש עבודות בסביבות שהן לא מוכרות לי וזרות.
אסביר את עצמי. במשך הסמסטר הזה שמענו על דברים שונים. שמענו על שפת HTML שמענו על "הלוח החכם"
למדנו קורס בצורה מקוונת והציגו בפנינו תוכניות חשובות שרובן מיועד לבתי הספר היסודיים והחטיבה, את כולן צריך לאשר מנהל התיכון,אגב, והכל די תלוי בתובנותיו ובמרכיב הכלכלי.
תוכניות לתיכון - אין. בינתיים. אפילו קיבלנו הצעה לשלוח דברים שאנו עושים למשרד החינוך לאישור. מי יודע אולי יום אחד נהיה סלבריטאים...
ועל מה " הדרמה "הפעם? בוודאי תשאלו אז הנה זה מגיע.
לא בכדי בחרתי למעלה את המילה "שמענו על" . הייתי מאוד שמחה אם הייתי יכולה לספר לכם ש"למדתי ליישם את ..." אך לא כך הדבר. כל מרצה מדבר ומדבר .הכל נפלא בתאוריית הענן ואנחנו מקשיבים בצימאון ומתים להתנסות אך בצורה ממוקדת עם תרגילים שמראים ואז אנחנו מיישמים וכך לומדים עוד יישום שהוא רלוונטי להוראה. אבל פה מתחילה הטעות הגדולה
א. לא כל קורס אפשר ללמד בתור קורס מקוון!!!
הקורס שנבחר השנה להיות מקוון הינו "שיטות מחקר". התכנים של הקורס מעצם היותו שיטות מחקר הם קשים מאוד להבנה. אינני יודעת מה גרם לצוות הפדגוגי לבחור דווקא אותו להיות מקוון אך אני יודעת מהתנסת אישית שזו הייתה החלטה שגוייה ולא מתאימה. אנחנו אמנם מגישים עבודות בשלשות אך ממש חורקים שיניים ומנסים ומנסים אבל - זה קשה!!! כמות האנרגיה , הכעסים , חוסר ההבנה הם פשוט לא פרופורציונליים לשום דבר שלמדתי עד כה.
ב. לגבי הסביבות שהוצגו- ובכן הוצגו לנו מספר סביבות בינהם "עת הדעת" ו" Lnet" -כולן חשובות ומעניינות, אך למרצה ניתנה רק שעה אחת, כך שדי עברנו בריפרוף על האפשרויות- חבל!!! רצינו להיכנס , להתנסות , לשאול , לחקור. יש מה לעשות עם כל מה שראינו ושמענו אז למה כל כך מעט זמן הוקצה לכך?
ג.שפת HTML -
רבותי זה ממש לא צחוק. זוהי שפת כתיבת אתרים עם מליון קודים ואני לא יודעת מי אמר שזה פשוט.למדנו מספר שיעורים והופס... כבר יש עבודה... מזמן לא הזעתי כך! אני באופן אישי לא התחברתי. לא ל- H ולא ל-TML... מה יהיה , מה יהיה איתי?
טוב לא נורא אז לא יהיה לי אתר... לפחות לא כזה, אבל אם נעזוב בצד את הצחוקים , ברגע שאני עוברת בן החבר'ה שם ושואלת איך הם מסתדרים אז הם לא. לאחת יש בעל שמבין במחשבים, לשנייה - הבן, השלישית מוצאת המון סרטונים בYouTube וכך כל אחד מפלס לו את דרכו.
ד.הלוח החכם- שאיתו עובדת המרצה שלנו הקסים אותנו. פתאום אנחנו רואים בעיניים מה באמת אפשר לעשות ובהחלט הוא ראוי להקרא הלוח החכם. אני רוצה להיות שם , לדעת לעשות את כל הדברים הנהדרים האלה ובאמת חשבתי שנלמד אותו על בוריו אבל, לצערי אין מספיק זמן ומה שיצא זה שלא נצליח, גם פה, ללמוד יישום שהוא בהחלט המילה האחרונה בהכנסת הטכנולוגיה לשירות ההוראה - עוד החמצה ענקית!
מה אני מנסה לומר כאן?
אני אומרת שמרוב עצים לא רואים את היער. אני אומרת שעדיף מעט פחות אבל אותו לדעת מצויין , מאשר לא לדעת כלום ורק לשמוע. אני חושבת שאנחנו נכנסים לסחרור מרוב דברים רבים כל כך שקיימים ורוצים להציג את כולם ובדרך מאבדים את הרציונל. אנו קבוצה של מורים. כולנו באים מהשטח. כולנו יודעים מה אנחנו עושים כל יום ומיומנים בעבודתינו. כולנו רוצים את האלמנט הנוסף, החידוש שבטכנולוגיה שאיתו נצא לדרך.
זה לא קורה. בוודאי לא ברמות גבוהות. רק טועמים, ושומעים, ומי שיש לו זמן, מן הסתם ילך להשתלמויות בנושא.
חבל. החמצה גדולה.
אנו לקראת סיום הסמסטר השלישי.
מצד אחד אני מאושרת שהסוף קרב ומצד שני אני לא רואה את הסוף... האם אתם מכירים את ההרגשה הזו?
אנו כרגע בעיצומן של הגשת עבודות רבות שאינן נגמרות. אני די עייפה. לא עייפה מהעבודות עצמן כמו שאני עייפה מהדרישה להגיש עבודות בסביבות שהן לא מוכרות לי וזרות.
אסביר את עצמי. במשך הסמסטר הזה שמענו על דברים שונים. שמענו על שפת HTML שמענו על "הלוח החכם"
למדנו קורס בצורה מקוונת והציגו בפנינו תוכניות חשובות שרובן מיועד לבתי הספר היסודיים והחטיבה, את כולן צריך לאשר מנהל התיכון,אגב, והכל די תלוי בתובנותיו ובמרכיב הכלכלי.
תוכניות לתיכון - אין. בינתיים. אפילו קיבלנו הצעה לשלוח דברים שאנו עושים למשרד החינוך לאישור. מי יודע אולי יום אחד נהיה סלבריטאים...
ועל מה " הדרמה "הפעם? בוודאי תשאלו אז הנה זה מגיע.
לא בכדי בחרתי למעלה את המילה "שמענו על" . הייתי מאוד שמחה אם הייתי יכולה לספר לכם ש"למדתי ליישם את ..." אך לא כך הדבר. כל מרצה מדבר ומדבר .הכל נפלא בתאוריית הענן ואנחנו מקשיבים בצימאון ומתים להתנסות אך בצורה ממוקדת עם תרגילים שמראים ואז אנחנו מיישמים וכך לומדים עוד יישום שהוא רלוונטי להוראה. אבל פה מתחילה הטעות הגדולה
א. לא כל קורס אפשר ללמד בתור קורס מקוון!!!
הקורס שנבחר השנה להיות מקוון הינו "שיטות מחקר". התכנים של הקורס מעצם היותו שיטות מחקר הם קשים מאוד להבנה. אינני יודעת מה גרם לצוות הפדגוגי לבחור דווקא אותו להיות מקוון אך אני יודעת מהתנסת אישית שזו הייתה החלטה שגוייה ולא מתאימה. אנחנו אמנם מגישים עבודות בשלשות אך ממש חורקים שיניים ומנסים ומנסים אבל - זה קשה!!! כמות האנרגיה , הכעסים , חוסר ההבנה הם פשוט לא פרופורציונליים לשום דבר שלמדתי עד כה.
ב. לגבי הסביבות שהוצגו- ובכן הוצגו לנו מספר סביבות בינהם "עת הדעת" ו" Lnet" -כולן חשובות ומעניינות, אך למרצה ניתנה רק שעה אחת, כך שדי עברנו בריפרוף על האפשרויות- חבל!!! רצינו להיכנס , להתנסות , לשאול , לחקור. יש מה לעשות עם כל מה שראינו ושמענו אז למה כל כך מעט זמן הוקצה לכך?
ג.שפת HTML -
רבותי זה ממש לא צחוק. זוהי שפת כתיבת אתרים עם מליון קודים ואני לא יודעת מי אמר שזה פשוט.למדנו מספר שיעורים והופס... כבר יש עבודה... מזמן לא הזעתי כך! אני באופן אישי לא התחברתי. לא ל- H ולא ל-TML... מה יהיה , מה יהיה איתי?
טוב לא נורא אז לא יהיה לי אתר... לפחות לא כזה, אבל אם נעזוב בצד את הצחוקים , ברגע שאני עוברת בן החבר'ה שם ושואלת איך הם מסתדרים אז הם לא. לאחת יש בעל שמבין במחשבים, לשנייה - הבן, השלישית מוצאת המון סרטונים בYouTube וכך כל אחד מפלס לו את דרכו.
ד.הלוח החכם- שאיתו עובדת המרצה שלנו הקסים אותנו. פתאום אנחנו רואים בעיניים מה באמת אפשר לעשות ובהחלט הוא ראוי להקרא הלוח החכם. אני רוצה להיות שם , לדעת לעשות את כל הדברים הנהדרים האלה ובאמת חשבתי שנלמד אותו על בוריו אבל, לצערי אין מספיק זמן ומה שיצא זה שלא נצליח, גם פה, ללמוד יישום שהוא בהחלט המילה האחרונה בהכנסת הטכנולוגיה לשירות ההוראה - עוד החמצה ענקית!
מה אני מנסה לומר כאן?
אני אומרת שמרוב עצים לא רואים את היער. אני אומרת שעדיף מעט פחות אבל אותו לדעת מצויין , מאשר לא לדעת כלום ורק לשמוע. אני חושבת שאנחנו נכנסים לסחרור מרוב דברים רבים כל כך שקיימים ורוצים להציג את כולם ובדרך מאבדים את הרציונל. אנו קבוצה של מורים. כולנו באים מהשטח. כולנו יודעים מה אנחנו עושים כל יום ומיומנים בעבודתינו. כולנו רוצים את האלמנט הנוסף, החידוש שבטכנולוגיה שאיתו נצא לדרך.
זה לא קורה. בוודאי לא ברמות גבוהות. רק טועמים, ושומעים, ומי שיש לו זמן, מן הסתם ילך להשתלמויות בנושא.
חבל. החמצה גדולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה